<h1>ספר האסופות סימן קפ"ב</h1>
<h2>דף מח.</h2>
מעשה אירע בקולוניא שהיה שמנונית הלב דבוק באונות על פני כל האונות עד שהיו האונות מכוסות, והכשיר רבינו יואל הלוי מזה הטעם, דהואיל וכך לא נהיה מחמת נקב, אלא כך היתה יצירתה מחמת שהבהמה היתה שמינה ביותר בהלכות הגאונים ריאה הסרוכה לדופן על פני כולה, שאין הטבח יכול להכניס ידו כלל כשרה, שבוודאי הואיל וסרוכה על פני כלה לא היתה סירכא זו מחמת נקב, אלא כך היתה יצירתה וכשרה.
<h2>דף נ.</h2>
תרנגולת אחת היו בני מעיים מליאות אבעבועות סביבותיהן, והכשירו התרנגולת והשליכו המעיים משום מיאוס.
<h2>דף צב:</h2>
מעשה ביותרת הכבד שלא נקרוה כ"צ ונמלחו עם שאר בשר, נראה שהם אסורין כי קרום העליון יוצא מן הכסלים שחלב נתון עליו, והתחתון אין בו איסור, ומאחר שהקרום לא הוסר ונמלח אסור.
<h2>דף צג:</h2>
מעשה היה ביו"ט שחל באחד בשבת, ולקחו בצים שנולדו בשבת שלפניו, שהיה ערב יום טוב, ומלאו בהם תרנגולת, וגם ליבנו מהם המאכל, ואסרו הכל עד יום (טוב) שני של יום טוב, משום דיום טוב מכין לחבירו או לשבת, ואין שבת מכין ליום טוב, ושמרו התבשיל עד יום שני ואכלוהו.
מעשה שמלגו תרנגולת, ובאותן המים שמלגוה, מלגו תרנגולת אחרת, ואחר כך נמצאת שהראשונה היתה נבילה ובין המליגות נצטננו קצת המים, והתירו התרנגולת השניה, לפי שנחו המים מרתיחתן ונצטננו כל כך שהיד [אינה] סולדת בהן ומשום דם לית בה איסור, כי הוסר מהם גידי הצואר והחוטי הצואר, ולכך התירוה.
<h2>דף צז.</h2>
ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחת הילכתא, אי ניתז קצת צינורא איסור בהיתר בדבר שטעמן מחולקין כגון חלב בחלב, בשר חזיר בהיתר, ליטעמיה קפילא ארמאה, ולא לימא ליה דמשום איסורא מטעים ליה אי יהיב טעמא בהיתר אסור, ובששים אי אפשר לשעוריה דצינורא לא קים ליה לאינש בגויה דלידע שיעורא דידיה ומין במינו כגון בשר נבילה בשחוטה שאין טעמן מחולקין, אין לה היתר עולמית, דאמר מר הלכה כמאן דאמר מין במינו לא בטל.
<h2>דף צז:</h2>
דין כף שבוחשין בה קדירות של בשר ובחשו בה חלב, או איפכא, אם כשהיא לחה בחשו בה, כגון ב' קדירות ששפתו על גבי כירה, אחת של חלב ואחת של בשר ונתנו לתוך זו, הואיל ולחה היא, חזינן כמה הכניס הכף לתוך הקדירה אחרת, וכל מה שהכניס בה מן הכף נעשה חתיכה דאיסורא, ומשערינן בס' לההוא שיעור כף שהכניס, ואם יבשה היא שלא בחשו בה היום, משערינן בס' במה שפלטה כף בקדירה הבקיאין בדבר, אבל תבא ברכה על המחמיר בזו ובזו ויאסור על עצמו, שכמדומה שאין מי שיודע לשער ולידע.
<h2>דף צח.</h2>
מעשה ביותרת הכבד שלא נקרוה כ"צ ונמלחו עם שאר בשר, נראה שהם אסורין כי קרום העליון יוצא מן הכסלים שחלב נתון עליו, והתחתון אין בו איסור, ומאחר שהקרום לא הוסר ונמלח אסור.
<h2>דף קט.</h2>
ישראל וגוי ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחת הילכתא, אי ניתז קצת צינורא איסור בהיתר בדבר שטעמן מחולקין כגון חלב בחלב, בשר חזיר בהיתר, ליטעמיה קפילא ארמאה, ולא לימא ליה דמשום איסורא מטעים ליה אי יהיב טעמא בהיתר אסור, ובששים אי אפשר לשעוריה דצינורא לא קים ליה לאינש בגויה דלידע שיעורא דידיה ומין במינו כגון בשר נבילה בשחוטה שאין טעמן מחולקין, אין לה היתר עולמית, דאמר מר הלכה כמאן דאמר מין במינו לא בטל.
<h2>דף קיא.</h2>
מעשה שנתנו מלייאתה של בשר לח, על גבי מלייאתה של כחל יבש, לאחר שנאפו, ויצא מן המלייאתה של בשר לח המרק מעורב מים ושומן, על המלייאתה של כחל, והתירם בדיעבד, אבל לכתחילה לא.
<h2>דף קיב.</h2>
מעשה בכבש שנמלח עם החלב, נראה לאסור, כי כל דבר האיסור כגון חלב וחמץ הנמלח עם ההיתר, אסור כאלו נצלה איסור עם ההיתר ואוסר ההיתר בנתינת טעם, הואיל שהוא רותח.
פסקי הוראות והלכה למעשה, בלא ראיות, מעשה ונמלח דגים בקערה שהיו אוכלין בה השפחות בשר נבילה, ושאלו הדבר לה"ר יב"ק ואמר דאסור, ואמר מחמת המלח נתן טעם הנבילה בדגים לאחר מיכן אמרו לו, קודם שנמלחו הדגים בקערה, תדיר היו משימין בה מים חמים, וחזר בו והורה מאחר שמחמים בה פולט האיסור, והדגים מותרין בלא קליפה.
<h2>דף קיב:</h2>
מעשה שנפלה חתיכת בשר בדם שיצא מן החתיכות המלוחות, ואסרו מהא דדם האיברים שפירש אסור ובספר הגאון כתב, בר יונה דנפל לדמא דנפיק מיניה דאסור, דלעולם לא יפלוט ממנו איסורו.
<h2>דף קיג.</h2>
מעשה בשפחה גויה שהבהבה רגל כבש והודחו ונמלחו והודחו, ולא שהו כלל, ומיד הושמו בקדירה, נראה לאסור מאחר שלא שהו ובהלכות גדולות פוסק דשיעור מליחה כשיעור צלייה אע"ג שהתלמוד אין מצריך שהייה כי אם רק שימלחנו כדאי' במנחות בהקומץ רבה [כ"א ע"א], אבל אני הקטן מצאתי להתיר, מאחר דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שידיחנו יפה יפה, וימלחנו יפה יפה וידיחנו יפה יפה ולא אמר שוהה, ועוד שהבהוב מוציא הדם על ידי האור, ועוד תחשוב הבהוב השהייה עם המליחה, ואיכא שיעור ומותר.
<h2>דף קטז:</h2>
שאילה על חתיכת בשר יבש שנפל בפרזורא שהיתה מלוחה והוציאו הבשר והדיחוה והתירוהו, כי הפרזורא פרשא בעלמא ועוד הבשר יבש, אינו בולע האיסור כך במהרה, כמו בשר לח. ואפילו אם בשר לח, אם הוציאו מיד מותר.
